<h1>ארחות חיים הלכ' שבועות ונדרים סימן ט"ו</h1>
<h2>דף עד.</h2>
מי שנדר לחבירו לתת לו בנו למול או להיות לו בעל ברית צריך לקיים לו אע"ג דאמרינן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כאן כיון שהוא מנהג של (בניהם) [בני אדם] שנודרין בניהם זה לזה למול ולהיות בעל ברית ומקיימין גם בזה יש לקיים והר"ף ז"ל הגיה עליו ואמר מיהו [רבינו יחיאל] מפריש היה אומר דמתנה בעודה מעוברת אינה כלום משום דהוי דבר שלא בא לעולם [ובדבר שיועיל קנין הוי מנהג אבל בדברים שלא יועיל קנין] כגון זה לא מצינו שיועיל המנהג.
<h2>דף פג.</h2>
מי שנתחייב שבועה לחבירו בב"ד ושוב אמר נשבעתי לך פסקו התוספות שאין צריך לישבע שכבר נשבע לפי שלא נתקנה שבועת היסת על שבועה אמנם אבי העזרי פסק הועיל שאנו רגילין עכשו לישבע בקהל שאינו נאמן לומר לו נשבעתי לך כבר כדאיתא בפרק האומנין אין רואה שבועת י"י תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא עדים ויפטר ואינו יכול לומר נשבעתי לך כבר הואיל והוא במקום (שיביא) [שיוכל להביא] ראיה אף כאן הואיל ורגילין לישבע בבית הכנסת אינו יכול לומר נשבעתי עכ"ל הרמנ"ע. וכתב הר"ף ז"ל ומטעם זה נהגו כשאדם שוכר סוס מחברו ללכת לקראת חתן או לשיירא אחרת ונתקלקל הסוס והוא אומר [ש]לא פשע ולא שנה מדרך הרוכבים [כי] אינו נאמן בשבועתו וצריך להביא ראיה מחבירו משום דהוי מקום שיש רואה ע"כ.
